החלטה בתיק מ"ת 55216-07-12 - פסקדין

מונחת בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת.א. 55195-07-12.

בכתב האישום בתיק האמור מיוחסים למשיב שלושה אישומים כדלקמן:

אישום ראשון - בו נטען כי ביום 17.6.12 תקף את בת זוגו דאז ללא הסכמתה ושלא כדין ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה או להקניטה. באותן נסיבות במקלט בבניין בו התגוררו, איים המשיב על המתלוננת כי "ירצח אותה" ולאחר מכן בעט ודחף אותה וזאת בעודה בשבועות הראשונים להריונה.

אישום שני - בו נטען כי ביום 13.7.12 איים על בת המתלוננת, ילידת 2000, בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת, בכוונה להפחידה או להקניטה. נטען כי בשיחת טלפון איים על הקטינה הנ"ל באומרו כי יחטוף את הילד שנושאת המתלוננת ברחמה - ויהרוג את האם, היא המתלוננת.

אישום שלישי - בו נטען כי ביום 18.7.12 איים המשיב על המתלוננת באמצעות מסרון בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה או להקניטה. במסרון נכתב: "תקשיבי ותקשיבי טו יאבת זונה אני עוט ירצח אותך ואת הילד שיש לכ בבטן ומושיקו חם עלך רצח וגם הו יהרוג אותך אני מפטיח באמא שלי יא זבל" (כך במקור - ע.ז.)

בגין הנ"ל מיוחסים למשיב עבירות של איומים וכן של תקיפת בת זוג.

כבר עת נדון בפני עניינו של המשיב במסגרת דיון בהארכת ימי מעצרו לצרכי חקירה (מ"י 50301-07-12), עלו בקיעים, תמיהות וחסרים שיש להשלים החקירה ביחס אליהם ובהמשך יפורטו הדברים.

התלונה המקורית הייתה מצד המשיב;

עוד ביום 26.6.12 בטרם פנתה המתלוננת לתחנת המשטרה היה זה דווקא המשיב אשר פנה עם תלונה ביחס אליה. נטען כי מאז טענה המתלוננת שהיא בהיריון והמשיב ביקשה לצאת מבית אימו, שם התגוררה עימו, החלה הנ"ל להטריד את המשיב ובנוסף אנשים המקורבים לו. בכלל זה ציין המשיב בהודעתו את שמות אותם מוטרדים נוספים ומספריהם. נטען כי המתלוננת מתקשרת ממספר חסום ומקללת את העונה לה ומנסה לאתר את המשיב באמצעות אחרים. נראה כי אותה תלונה לא נחקרה עד תום והמשטרה הסתפקה בטלפון אל המתלוננת. בעניין זה מעבר להודעת המשיב, ר' מזכר מיום 26.6.12, שם נרשם: "היום שוחחתי עם דקלה וסיפרה לי שבאמת מתנצלת וכי הנושא עומד להיסגר בצורה חיובית. הזהרתי אותה לא לעשות דבר פלילי בעתיד וטענה כי מבינה" (דקלה היא המתלוננת בתיק דנן - ע.ז.). יוער כי עת נמסרה אותה תלונה נרשם כי מספר הפלאפון של המשיב הוא 054-6244279.

הגרסה המקורית של המתלוננת;

המתלוננת מצידה פנתה לתחנת המשטרה לראשונה ביום 24.7.12. באותו מועד טענה כי המשיב החליף את מספר הפלאפון שלו ואין היא יודעת המספר החדש. בהתאם להודעתה היא הכירה את המשיב בשנת 2010 ויחסיהם נמשכו אף לאחר ששוחרר ממאסר וזאת עד ליום 20.6.12, עת נפרדו סופית. המתלוננת טענה כי בעת מסירת הודעתה במשטרה היא בהריון מהמשיב, בחודש שלישי. לדבריה המשיב תקף אותה ביום 17.6.12 וכן איים וקילל. "הוא גם תקף אותי ונתן לי בעיטה בגב ודחף אותי ואמר לי לעלות לבית של אימא שלו ורצה שאני אלך ואעזוב אותו ואני התעקשתי שלא ובאותו לילה ישנתי בבית אימא שלו ולמחרת חזרתי לבית אימי..."(שם ש' 9-8). המתלוננת הבהירה כי לא נזקקה לטיפול רפואי ולא היו לה סימנים. לדבריה לא התלוננה מאחר ופחדה. המשיב רצה להפסיק את הקשר והיא לא רצתה בכך - "אבל אני עכשיו אני רוצה ומשלימה עם זה כי אני פוחדת על הילד שבדרך ועל הילדה שלי..." (שם ש' 13-12, למתלוננת ילדה שאינה בת המשיב). נטען עוד לאירוע בו המשיב: "שבר בבית של אימא שלו מחשב ואת הקיר גבס בחדר שלו וזרק לי את כל הבשמים ומוצרי היגיינה" (שם ש' 14-13). בהמשך טענה כי ביום 18.7.12 קיבלה את ההודעה נשוא האישום השלישי לעיל אשר נשלחה ממספר ....... אשר לדבריה היה בעבר המספר של המשיב. נטען כי מאז היו עוד מספר שיחות, בתדירות של 5-4 ליום ולפעמים ממספר חסוי, לרבות ממושיקו, חבר המשיב. באשר לאירוע שבאישום השני נטען כי בת המתלוננת התקשרה למשיב "ורצתה לדבר איתו כך סתם" (שם ש' 24) ואז זכתה לאיומים הנטענים. נטען כי לאחר שהילדה ניתקה, חזר אליה המשיב להתנצל. בשיחה החוזרת, סיפרה בת המתלוננת למשיב שהייתה עם המתלוננת באולטרסאונד וראתה את התינוק. המשיב אמר בתגובה כי ייקח את התינוק גם בכוח וגם אם יצטרך להרוג האם. לדבריה הילדה ניתקה, סיפרה לה הדברים והחלה לבכות. המתלוננת הוסיפה כי ראתה את המשיב משתמש בסמים לאחרונה כשפגשה אותו במקרה במועדון וכי יש לה צילום שלו מוכר כדורים לאותו מושיקו. המתלוננת אמרה שהיא לא מעוניינת במקלט והופנתה לאפשרות להוציא צו הגנה בבית משפט לענייני משפחה (ככל הנראה לא פעלה להוצאת צו כאמור).

תגובת המשיב למיוחס לו בעת חקירתו;

ביום 25.7.12 נחקר המשיב. בהודעתו שב למעשה על דברים שהעלה כבר בתלונה המקורית דהיינו כי המתלוננת מטרידה את הסובבים אותו. מתקשרת ממספר חסום ומנתקת. לדבריו, זו אמרה לו כי לא תירגע עד שתכניס אותו לבית סוהר. מאחר ואיימה כי תגיש עליו תלונה שהוא סוחר בסמים, הבין כי אין מקום לקשר הזוגי, בו הוא חי בפחד ואיומים. המשיב אמר כי כאשר נאמר למתלוננת שאין הוא רוצה לגור איתה והיא הוצאה מבית אימו, היא נעלה את עצמה במשך יומיים במקלט ושכנים ניסו להוציא אותה. רק לאחר הפצרות, כולל של שכנים, נאותה הנ"ל לצאת ועלתה לביתם. בזמן שהיה במקלחת שינתה לו את הקוד בפייסבוק ועד היום זה לא נמסר לו. מאותו יום המתלוננת מתקשרת ומטרידה טלפונית. המשיב התייחס עוד לאירוע שהיה בחנייה שם אגב ויכוח באוטו בנוכחות הילה (קרובת משפחה של המתלוננת), ניסתה המתלוננת לקחת מהמשיב בכוח את מכשיר הפלאפון שלו. המשיב התקשר למשטרה, אך ביטל זימון הניידת מרחמיו על ילדת המתלוננת. באשר לאירוע במקלט טען כי המתלוננת נעלה עצמה שם, עם הפלאפון שלו. המשיב עמד נחרצות על כך שלא איים ולא תקף המתלוננת, עם כי עוד טרם נפרדו איימה שאם ייפרדו תטען כן במשטרה. המשיב אמר כי הוא מעוניין בסיום הקשר וכי לא הוציא צו הרחקה, בעת תלונתו המקורית, כי חשב שהעניינים יסתדרו כאשר זו שלחה לו הודעה כי היא מצטערת על הכול. למשיב לא היה את הפלאפון להראות הודעותיה. "זרקתי את כולם ושברתי את כרטיסי הסים" (ר' עמ' 2 ש' 40 בהודעה). המשיב לא חלק על כך שהיה אירוע בו שבר מחשב בבית אימו, אך הבהיר כי זה לא נוגע למתלוננת. לדבריו לא זרק לזו דבר, אלא ארגן את דבריה בתיק. המשיב כפר במשלוח המסרון המצוטט לעיל. לדבריו כבר שלושה שבועות אין לו מכשיר והמספר האחרון היה ........ כאשר נאמר לו שניתן לבדוק את כל השיחות וההודעות בין השנים השיב: "הלוואי תבדקי" (ש' 58). המשיב כפר בקשר למספר ............, אשר נטען כי ממנו נשלחה ההודעה. המשיב אף טען לאירוע בו עקבה המתלוננת אחריו כאשר יצא למועדון. המשיב לא כפר בכך ששוחח עם הבת של המתלוננת אך אמר כי הדבר היה לאחר מספר שיחות מחסום. עת השיב ענה ואמר שתפסיק להתקשר, הזדהתה הבת והוא אמר לה שאינו רוצה קשר עם מי מבני המשפחה. מאחר ולא הרגיש בנוח לאחר שיחתו עם הילדה, התקשר למספר של המתלוננת והילדה ענתה. בשיחה זו התנצל והילדה מצידה אמרה כי הייתה עם האם באולטרסאונד וכי ראו את הידיים והרגלים של הילד. לדבריו, לא קילל הילדה ולא איים. לטענתו אמר כי לאחר שהילד ייוולד יבדוק אם זה שלו ואם כן ידאג לו. המשיב אמר כי הוא משתמש בחשיש, הבהיר כי אין לו כוונה לפגוע באם או בילדה, עימן אין הוא רוצה בקשר. לדבריו באירוע במקלט הוא לא נכנס למקלט, אלא "בני" ו- "אמא של אתי" (נמסר מספר הפלאפון של הנ"ל). המשיב כפר בכך ששלח אחרים לאיים על המתלוננת.

הגרסה בהודעת אם המשיב;

אם המשיב נחקרה אף היא ביום 25.7.12 וגרסתה למעשה תאמה את גרסת המשיב. בהודעה זו נאמר כי היה חשד שהמתלוננת גנבה כסף ושרשרת מביתם, עת התגוררה שם. עוד חזרה התלונה על הטרדות משמעותיות, מצד המתלוננת, לרבות ביחס לסובבים את המשיב (חבריו/מעסיקיו). לדברי האם יש לה אף הודעות במכשיר באשר להתנהלות מול המתלוננת שתחזיר השרשרת. באשר למפגש בחניה בנוכחות הילה, קרובת המתלוננת, נאמר כי הדבר היה ביוזמתם כדי לגמור עם כל הסיפור. לדבריה בין השאר הם שוחחו על "ההיריון המדומה שלה". באותו אירוע חטפה המתלוננת למשיב את הפלאפון, כדי לדעת את המספר שלו. המשיב הזעיק משטרה, אך אז חבר שלו הגיע ושכנע אותו לבטל הקריאה (נמסר מספר הפלאפון של החבר). לאחר שעלו לבית אף לקחה המתלוננת דברים של המשיב וכן פרצה לפייסבוק שלו. האם לא הכחישה שבנה שבר את המחשב בבית וקיר גבס, אך גם היא אמרה שהדבר אינו קשור למתלוננת והתרחש כאשר הייתה באילת, מעצבים במהלך מריבה עם המתלוננת. האם אישרה את דברי בנה כי המתלוננת איימה שתלך למשטרה ואף היא אמרה שהמתלוננת לא רצתה לצאת מהמקלט. היא לא ידעה על כל אלימות שהייתה בהקשר לאירוע זה. אף האם אמרה שלא נפגעו בשמים של המתלוננת, אלה שמו לה אותם בתיק. האם טענה שאינה יודעת את מספר הנייד של בנה, מאחר והוא - "מחליף כל שני וחמישי כי היא מטרידה אותו". עת הוצג לה המספר אשר לטענת המתלוננת ממנו נשלחה ההודעה, נשוא האישום השלישי, לא זיהתה המספר. אף בהתאם לעדותה, המשיב הוא שרצה בניתוק הקשר.

חקירת משה צמח;

לנוכח טענות המתלוננת כי גם חבר זה של המשיב, הטריד אותה הוא נחקר בתחילה ללא אזהרה ובמהלך העדות תחת אזהרה, אף זאת ביום 27.5.12. גם עד זה חזר על אותה תמונה של הטרדות בלתי חוזרות מצד המתלוננת (לא רק למשיב, אלא גם לסובבים אותו) ואי נכונותה להשלים עם סיום הקשר. אף הוא טען כי המשיב מחליף מכשירים בגלל ההטרדות ובדרך כלל מתקשר אליו מביתו. אף הוא לא זיהה את המספר אשר נטען כי ממנו נשלחה ההודעה. הנחקר מסר ללא התנגדות את מספר הפלאפון שלו, למטרת כל חקירה ביחס לתלונות וביקש כי יוצאו שיחות כדי לראות את מספר הפעמים שהמתלוננת מתקשרת אליו.

גרסת בת המתלוננת;

בניגוד לאם שאמרה כי הבת התקשרה למשיב ככה סתם, אמרה הבת כי המשיב הוא שהתקשר לאם והיא ענתה, עת איים לחטוף את הילד ולהרוג את האם. היא אישרה שהתקשר שוב להתנצל. לדבריה היא ענתה לשיחה מאחר והאם ישנה באותה עת והיא רצתה לדעת ממי השיחה, שהייתה ממספר חסוי. לדבריה, היא אף פעם לא מבקשת מהאם שתיתן לה להתקשר למשיב. עוד באשר לקשריה עימו השיבה בשלילה על השאלה אם יש לה קשר טוב עימו. עוד ציינה שלפעמים היא פוגשת אותו אצל הסבתא "ואני רואה אותו אז שלום שלום אבל אין בינינו קשר" (ר' ש' 31). כאשר נשאלה ברורות האם דיברה עם המשיב על בדיקת האולטרסאונד - השיב בשלילה. גם כאשר הופנה לכך שלפי טענת האם היא התקשרה למשיב, עמדה על כך שהוא התקשר, אך הפעם הוסיפה: "ואז אמא אמרה לחזור כי רצתה לדעת מה הוא אמר ואז אמרתי לו שראיתי איך התינוק זז ואז הוא אמר שהילד יהיה שלו" (ש' 36-35). הסברה לכך שדקה קודם אמרה כי לא דיברה עם המשיב על האולטרסאונד היה "לא יודעת, התביישתי" (ש' 38). בניגוד להתרשמות מהודעת האם כי מיידית כשניתקה הבת היא דיווחה לה על השיחה, אמרה הבת כי סיפרה לאם לאחר שהתעוררה. היא הסכימה שהמשיב אף פעם לא פגע בהן וכפרה בכך שהאם מתקשרת למשיב. לטענתה מתקשרים לאם ממספר חסום. הודעת הבת היא מיום 26.7.12.